העולם כולו במה - על הקשר בין במות התאטרון והחיים 

החיים מזמנים לנו במות באופן תדיר. למעשה, כל הופעה בפני אנשים היא עלייה על במה, על כל המשתמע מכך. ככל שנדע לתת הופעה טובה, "שואו" מוצלח, כך נהנה ונאהב להיות על במה, ויגבר הסיכוי שנשיג את המטרות שלנו.

כל הופעה שלנו מול אנשים, היא בבחינת עלייה על במה, בין אם של מורה, מרצה, עובד המעביר פרזנטציה, אדם הנפגש לדייט או ניגש לריאיון עבודה, מפגש צוות בעבודה וכו'.
בכל הופעה שכזו יש מטרה, יש מסר, וישנו האופן שבו אנחנו מארגנים את הדברים.
אם נדע להבחין בין חיי השגרה שלנו לבין אותן הזדמנויות הנקרות לנו בחיים שבהן אנחנו "עולים על במה" ויהיו לנו הכלים להופיע בצורה טובה, הרי שמן הסתם נשיג את המטרות שלנו בהצלחה רבה.
אם ניקח כלים מעולם הבמה - "המגרש הביתי" של השחקנים, הרי שההופעות שלנו על הבמה יהיו מוצלחות יותר.
כשאני מזמינה אנשים התופסים עצמם רציניים לבוא ללמוד משחק, לעיתים קרובות התגובות הן: משחק - זה לא רציני, זה לא אמיתי, אני איש רציני, משכיל, אחראי, אני לא משחק... אני אמיתי....
משחק זה עסק רציני -לימודי משחק על פי מודל הלמידה שפיתחנו יכשירו אתכם לשחק בהצלחה, לשחק את ההצלחה, על במות העסקים ותקבלו כלים להשיג מטרות ויעדים.

אמת ושקר במשחק - אני תמיד נשאר אני
אני תמיד אני. גם במשחק. לעולם לא אהיה מישהי אחרת. כולנו בנויים כך שיש בנו צדדים שונים ודמויות נוספות. אנחנו יכולים להיות טובים ורעים, נקמנים ובעלי חמלה, זנותיים וסקסיים, לוזרים וחזקים, עבדים ומלכים... כל הדמויות נמצאות בתוכנו, ואנחנו יכולים להיכנס לכל אחת מהן.
ממה מורכבת "דמות"? דמות למעשה היא תוצר של אוסף תכונות מסוימות המתיישבות על רגשות מסוימים, העטופים אנרגיה מסוימת שיוצאת החוצה בהופעה שלנו. זה מתבטא בגוף ובקול שלנו. הגוף והקול 'משדרים' את הדמות: מה היא אומרת, מה היא מרגישה, איזו אנרגיה היא משדרת, אלו תכונות מייחדות אותה, כיצד היא מבינה מצבים ומגיבה אליהם.
בקורס אנו לומדים לגלות עוד ועוד דמויות שחיות בתוכנו. זהו תהליך זהה לזה של לימודי משחק. לגלות עוד דמות ועוד דמות, ועוד דמות... בסוף הקורס שלנו, אנו מבקשים מהתלמידים לגלם דמות שהיא שונה בתכלית מהאדם עצמו וכפי שהוא מתנהג בדרך כלל. בטווח שבין הדמות שלך והדמות השונה והרחוקה ממך, ישנן עוד דמויות רבות, בעלות גוונים שונים. זה טווח הלמידה שלך. חשוב שכל אדם יכיר את גלריית הדמויות שלו, כך שבכל סיטואציה שאליה ייקלע, יוכל לבחור את הדמות המתאימה להשגת מטרותיו, כך שיוכל להביאה לקדמת הבמה.

גם כששחקן משחק על במה דמות אחרת, הוא תמיד נשאר במהותו הוא עצמו. גם כשהוא משחק עם הרגשות שלו ועם הקול שלו ועם הגוף שלו - זה הוא. כי מה ששחקן לומד במסגרת לימודי המשחק שלו זה איך להיכנס לדמויות, וכיצד לבנות אותן. שחקן הנחשב לוירטואוז, הוא זה היודע לשחק כל דמות, במיוחד דמויות שונות בתכלית מכפי שהוא במציאות, ומאד שונות זו מזו, כזה המסוגל לשחק שלל דמויות בכל קשת הדמויות האפשרית.
בבית הספר שלנו, בדגש שונה מלימודים בבית-ספר למשחק, המכשיר שחקנים מקצועיים במשך שלוש שנים. אנחנו לוקחים את הכלי הזה, ומלמדים להרחיב את רפרטואר הדמויות שלך והיכולות שלך, כדי להופיע על במה. אתה תמיד נשאר אתה.

מה בדבר היכולת להיות אמיתי או לא אמיתי על במה?
על במה אי אפשר להיות לא אמיתי, אינך יכול לשקר כאשר אתה ניצב על הבמה. זה ניכר בך מיד. הקהל לא יקבל אותך.
אתה חייב להיות אמיתי ואתה חייב להיות מעניין. מתי אתה אמיתי? כשאתה מגלם דמות שהיא אתה. כשבקורס ניתנת לך ההזדמנות להתחבר באופן בלתי אמצעי למגוון דמויות הנמצאות בתוכך פנימה, הרי שתמיד תמצא דרך ישירה להתחבר לאחת הדמויות הללו כשאתה על הבמה, ולהיראות כן, אמיתי ומשכנע.
שחקן מוכשר ומוצלח יודע ליצור דמות אמינה שקל להזדהות איתה, למרות שהדמות שהוא משחק היא דמות אחרת ושונה ממנו בתכלית. הקהל יודע שהוא לא מחקה מישהו אחר, אלא שזה הוא. הוא משכנע אותנו כי ברגע הנתון, כשהוא על הבמה, הוא חי את הדמות ואת המניעים שלה, עם הרגשות שלו והגוף שלו. זה הוא.

אין נכון ולא נכון, יש מעניין או לא מעניין
מתי אנחנו מעניינים?
אם נעשה את הדברים המקובלים, הצפויים, הבנאליים, הרי שנהיה משעממים. אנחנו הכי מעניינים כשאנחנו הכי אותנטיים, הכי אמיתיים, הכי אנחנו. כל אחד הוא אינדיבידואל, הוא עולם ומלואו. לכל אינדיבידואל יש את העולם שלו, את הדימויים שלו, את רפרטואר החוויות שלו, את הדמיון שלו, את עולם הרגש שלו - והוא עולם מקסים ומדהים. אם את כל אלה תדע כיצד לבטא החוצה, הרי שאתה האמיתי, האותנטי, הטהור, יהיה הכי מעניין והכי מרתק.
הסיבה שבגללה אנחנו על פי רוב לא מבטאים עצמנו כפי שאנחנו, באופן האמיתי והאותנטי ביותר, היא פחד. כי כך חינכו אותנו: לעשות מה שמקובל. ללכת בתלם. להיות אחד בתוך ההמון, חלק מהעדר, פרט בסרט נע שמבטל את האני האישי, הפנימי, האותנטי, שהוא בעצם הפנינה שלנו, הדבר הכי נהדר שיש לנו, הכי מעניין.
יש תחושה של ביטחון בהיותך חלק מסרט נע. יש תחושה של שקט, שלווה, יציבות.
יש פעמים שאתה מוותר על ה"אני" שלך, כדי להיות כמו כולם. כך אתה בסדר. אתה חי כל החיים בניסיון לרצות אחרים ו"להיות בסדר", אבל אתה לא חי את החיים שלך.
כי לחיות את החיים שלי זה להיות אני, עד כמה שאני יכול. אינני טוענת בכך שעליך להתרכז רק בעצמך, להיות עסוק בעצמך ולהיות אינדיבידואליסט. ישנן כמובן גם משימות חברתיות ולאומיות שאתה מחויב להן. אלא שעלינו לדעת מתי להיות כמו כולם, מתי לא צריך לבלוט, ומתי להיות מי.
במקומות שאתה מופיע בהם, כשאתה ניצב על הבמה, שם חשוב ומשמעותי שתהיה אתה: הכי אמיתי, אותנטי ומעניין.
לשיטתי, לא אלמד אותך לעשות פרזנטציה כמו כולם, אלמד אותך להיות הכי מצליח בתור אתה עצמך. ההצלחה שלך גלומה ביכולת שלך לבצע את הדברים הנכונים לך, האמיתיים שלך. כך תבטא ותוציא החוצה את היכולות והכישורים שלך באופן שבו תהיה הכי טוב על הבמה.
לשם כך עלינו לזהות אצל כל אחד את כל אלו, כדי להקנות לו את הכלים שיסייעו בידו להיות במיטבו כשהוא על הבמה. כי כפי שהוא יהיה מוצג כשהוא במיטבו, לא יהיה עוד אחד. זה הוא. עליך לשאוף לשכלל את עצמך יחסית לעצמך, ולא לנסות להיות כמו כולם.

תהליך הגילוי והלמידה, חיזוק יכולות קיימות ורכישת חדשות, הינו תהליך יצירתי, מרתק ומרגש, עם הרבה נקודות אור של תובנות חדשות... זה קורה במהלך השיעורים, אך בעיקר בין המפגשים, בפעילות היום יומית, כשפתאום נופל אסימון וצונחת עוד תובנה....